המשלחת לבוצ'אץ' הייתה חוויה מיוחדת מאוד, בעיקר משום שאני מרגישה שהועשרתי כל כך.
העבודה בבית הקברות פתחה בפני בצורה אותנטית צוהר לעולם יהודי שלם. דרך המילים חקוקות בסלע, דרך השמות והשפה הרגשתי שאני לומדת את האנשים שחיו בבוצ'אץ', שאני חשה את העולם המלא והגדוש שלהם שהיה ואינו. השהייה בבוצ'אץ' ובגליציה בכללה הראתה והעצימה לי את גודל השבר של השואה: יהדות שלמה שחרבה והשאירה סימנים מעטים לגודלה וחשיבותה.
בעיני, עבודת התיעוד בבית הקברות היא חובה שמוטלת עלינו. להציל את פיסות המידע שנותרו לנו על האנשים והקהילות כדי שיוותר מהם משהו גם לדורות הבאים, עוד מעט והצמחייה תשתלט שוב על שטח בית הקברות, המצבות ישקעו ויתכלו ומה שלא נתעד לא יהיה.
המסע, המפגש עם העיירות הקטנות והפשוטות, עם בית הקברות ועם האנשים, הוא חוויה מדהימה ומעשירה.
